יהודה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בגין איחור בהגעת כבודה ליעדה.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

ביום 25.07.11 רכשה התובעת כרטיס טיסה לאיטליה באמצעות הנתבעת 2 ,חברת מונה טורס בע"מ, ורכשה פוליסת ביטוח נוסעים מסוג ALL INמהנתבעת 1 ,הראל חברה לביטוח בע"מ.

התובעת יצאה לחו"ל, וביום 29.07.11 עת התובעת הגיעה למקום היעוד בשדה התעופה במילאנו, גילתה כי הכבודה לא הגיעה ליעד.

הכבודה הושבה לתובעת ביום 01.09.11, כחודש ימים לאחר שובה ארצה, ולאחר פניות חוזרת ונשנות לנתבעות 1 ו-2, ומכאן תביעתה.

 טענות התובעת כפי שעלו מכתבי הטענות ומטיעוניה במהלך הדיון:

התובעת רכשה כרטיס טיסה לאיטליה מהנתבעת 2 וכן רכשה פוליסת ביטוח נוסעים מסוג

מהנתבעת 1. ALL IN

ביום 29.07.11 עת הגיעה לשדה התעופה במילאנו, מקום היעוד, גילתה כי הכבודה לא הגיעה ליעד.

לגרסת התובעת, על אתר, בשדה התעופה הודיעה על אובדן הכבודה, וביומיים לאחר מכן יצרה קשר עם חברת התעופה NEOS, ונמסר לה כי הכבודה טרם נמצאה. בהעדר הכבודה לטענתה נגרמו לה נזקים באופן שבמשך עשרה ימים היא שהתה בחו"ל ללא הציוד האישי עמו יצאה מהארץ. נדרשה לרכוש ביגוד, הלבשה ומוצרי טואלטיקה, והוצאותיה היו רבות. לציין במאמר מוסגר כי התובעת לא צרפה קבלות בגין רכישותיה לכתב התביעה. לטענתה, ביום 07.08.11, שבה לישראל ללא כבודתה. במועד זה נמסר לה ממחלקת האבדות כי הכבודה נמצאה ותושב לה תוך 7 ימים.חרף האמור הכבודה לא הושבה לתובעת. משכך, ביום 16.08.11 פנתה לנתבעת 2 , סוכנות הנסיעות "מונה טורס", הסוכנות ממנה רכשה את כרטיס הטיסה.

בפניה לנתבעת 2 צרפה התובעת עותק מכרטיס הטיסה, הצהרה בגין אובדן כבודה, ומכתב המיועד לחברת NEOS, חרף האמור לטענתה לא קבלה תשובה מהנתבעת במועד. ביום 28.08.11 פנתה התובעת בשנית לסוכנות הנסיעות. מסוכנות הנסיעות נאמר לה,לדבריה, כי מחברת Q.A.S נמסר כי הכבודה הושבה. משכך ובשים לב לכך שהכבודה לא הושבה, הופנתה על ידי סוכנות הנסיעות ישירות לחברת Q.A.S אולם גם פנייתה זו נותרה ללא מענה.גם פנייתה לנתבעת מס' 1 חברת הביטוח "הראל" לדבריה לא הועילה. נאמר לה כי הגורם המטפל בסוגיה הנו חברת אופיר ביטוחים. התובעת פנתה לחברת אופיר ביטוחים, והנ"ל טענו לדבריה כי עליה לפנות לחברת התעופה, ומסרו כי אין הם מטפלים בכבודה שלא הגיעה ליעדה.התובעת מסרה כי ביום 01.09.12 לאחר הגשת התביעה לבית המשפט הושבה הכבודה באמצעות חברת י.א. שירותי הובלה לתעופה.

בתגובה לכתבי ההגנה מטעם הנתבעות, טענה התובעת בין השאר, כי הנתבעת מס' 2 הינה הנציגה היחידה שיש באפשרותה ליצגה בארץ אל מול חברת התעופה, הואיל ולא קיים בארץ ספק רשמי אחר שיש באפשרותה לפנות אליו. טענה כי נציגת הנתבעת מס' 2 לא עשתה עבודתה כנדרש והיה עליה להמתין חודש ימים עד לקבלת המזוודה.באשר לנתבעת מס' 1, טענה כי הנתבעת התנערה מאחריותה.התובעת טענה כי על הנתבעות לשאת בהוצאותיה ובפיצוי הולם על עוולת ידם.

במהלך הדיון, התובעת טענה כי הנתבעת מס' 1 אחראית לנזקיה מכח הפוליסה. טענה כי לדידה העובדה שהכבודה לא הגיעה במועד הינה גניבה ומשכך הפוליסה חלה בענינה.באשר לנתבעת מס' 2, טענה כי היא פעלה ברשלנות ולא סייעה לה כנדרש. טענה כי נדרש ממנה לכתוב מכתבים, נאמר לה כי חברת קיו. יו. אס. מצאה את הכבודה. רק בהמשך, לאחר שנציגת הנתבעת מס' 2 הבינה, כך לדברי התובעת, שבכוונת התובעת להגיש תביעה בגין נזקיה, הנתבעת מס' 2 סייעה לה, ובדיעבד היא קבלה את המזוודה.

 טענות הנתבעת 1 כפי שעלו מכתב ההגנה ובמהלך הדיון:

הנתבעת מס' 1 טענה כי התובעת החזיקה בפוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל מסוג ALL IN אשר אינה כוללת כיסוי בגין איחור בהגעת הכבודה ואינה כוללת כיסוי לנזק תוצאתי ולעוגמת נפש.הנתבעת הפנתה לפוליסה שרכשה התובעת, לפרק 14 שעניינו חריגים כלליים, ולסעיף 14.8 שעניינו נזק תוצאתי. בנוסף הפנתה לפרק 7 לסעיף שענינו כבודה, אבדן או גניבה של מטען אישי נלווה, ולסעיף 7.2(ב) ולסעיף 7.3, בהם קיימת התיחסות לפיצוי בגין אבדן כבודה או גניבה של מטען אישי נלווה.

במהלך הדיון, ב"כ הנתבעת שלל את טענת התובעת לפיה ניתן להגדיר את נזקה של התובעת כגניבת הכבודה, בשים לב לכך שהכבודה הוחזרה בדיעבד לתובעת.בנוסף טען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב הואיל והתובעת הגישה תביעתה ימים ספורים לאחר פנייתה לנתבעת מס' 1, ובאופן שלא אפשר לנתבעת מס' 1 להגיב. כמו כן שב והפנה לטענות הנתבעת כפי שעלו מכתב הגנתה, לפיהן לא קיים כיסוי ביטוחי במקרה הנדון.

טענות הנתבעת 2 כפי שעלו מכתב ההגנה ובמהלך הדיון:

הנתבעת מס' 2 טענה כי אין לה יריבות עם התובעת. טענה כי דין התביעה נגדה להידחות הואיל והאחריות בגין אובדן או עיכוב מוטלת על כתפי המוביל האווירי.טענה כי התביעה הינה לנזקים הנובעים מאיחור בהגעת כבודה במסגרת טיסה, ומשכך, חוסה התביעה תחת כנפי חוק התובלה האוירית תש"ס - 1980 (להלן: "חוק התובלה האוירית").הפנתה לסעיף 10 לחוק, לפיו האחריות היא על המוביל, עובדיו וסוכניו ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי החוק.

הפנתה לס' 18 לאמנת ורשה.טענה שהובלה אווירית משמעותה התקופה שבה מצויה הכבודה או מצויים הטובין בהשגחתו של המוביל, אם בשדה התעופה, אם בתוך כלי הטיס, ואם במקרה של נחיתה מחוץ לשדה התעופה בכל מקום שהוא.בנוסף הפנתה לסעיף 19 באמנת וורשה, הקובע כי המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של הנוסעים, כבודה או טובין.הנתבעת טענה כי על התובעת היה לפנות באופן ישיר למוביל האווירי.טענה כי הנתבעת מס' 2 משמשת כסוכנות נסיעות המשווקת ומוכרת חבילות נופש מוזמנות של ספקים שונים, כגון חברות התעופה וספקי שירות, במקרה דנן חברת יוניטל.טענה כי סעיף 10 לחוק התובלה האוירית מייחד את העילה הנובעת מהובלה אווירית ומטיל אחריות על המוביל, עובדיו וסוכניו.טענה כי יצאה ידי חובתה עם אישור ההזמנה ע"י הספק וכי פעלה למעלה מהנדרש בכך שפנתה לנציג ספק התעופה לצורך בירור מה עלה בגורל הכבודה. טענה שלאחר פנייתה הכבודה הושבה לתובעת.